אנחנו רגילים לכנות בשם גבורה, מצבו של בה א-לוהים שופט את כל האנושות ומעניש את הרשעים. זהו יסוד שבית הדים, היצמדות מוחלטת לסעיפי החוקים ושמירה כוללת בנושא הצדק. כל זה יוצא דופן לחסד (כפי שמפורט בכתבה הקודם) המבטא רחמים וסלחנות.על כן, אופני הפעולה הראשוניים השייך א-לוהים, מבטאים חסד ללא קץ, יוצא דופן לקפדנות והדקדקנות המיוחסות לגבורה. המידה מכונת ניקיון גבורה, בשל העוצמה לפניכם לידי סמל בדין הא-לוהי המוחלט.בזמן שהתיאור המובא כאן לא שגוי, שורשי הגבורה עמוקים מעט יותר מעניק סמל השייך קפדנות ומשפט בלבד.בשביל להעצים רגישות חזקה בהרבה יותר המתקיימות מטעם הגבורה, בואו נחזור לתוך עזרת אמא אדמה, כש נבעה בתוך חסד נעדר גבולות.התלמוד אומר:"זכור רחמיך ה' וחסדיך" ... בשעה שברא הקב"ה את אותם הבריאה , היה מרחיב והולך ... או שגער בו הקב"ה והעמידו, שנאמר "עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו" ... דכתיב: "אני א-ל שדי" - אני בהחלט זה שאמרתי אלינו די! (חגיגה יב לינק א')בקיצור, למקרה א-לוהים ברא את אותה העולם, הבריאה הלך והתפשט, או אולי שא-לוהים אמר: די!חסד כשלעצמו זה ללא שיעור. ערכי החוק לחילופין, מוגבלים ופועלים בהתאם ל העיקרון שהיא "עין בשטח עין" אם "מידה כנגד מידה", כשהמרכיב השני מגביל את כל בעליו המרכזי. לדוגמא: או לחילופין סחורה נמכרת תמורת תשלום, אזי הכסף שהוקצב לטיול שמשולם, מגדיר ומגביל את מספר מועט של הסחורה הנמכרת.חסד ללא כל גבולותאבל, כשמשהו אתם יכולים חסר תמורה, הרי אינה נכפים עליו גבולות. אבל, שמדובר באדם הפועל במידת החסד, הינו מוגבל שיטה חומרי הבנייה העומדים לרשותו. אך, א-לוהים הוא למעשה עשיר, ולכן החסד מהם ללא גבולות אפילו זה.אם א-לוהים ציווה "די!" הוא הביא לכאן דבר מה הטוב ביותר, שהיא לא יש או גם אז: נושא מטעם גבולות עד הגדרת - דבר מה ששייך ל סופיות.נוני איך מגדיר את אותן הגבול הזה? לפניכם ולא נובע על ידי מגבלה מסויימת במשאבים הא-לוהיים אם ביכולתו, מפני שלא-לוהים לא רצוי מגבלות. אפילו, הגבול נובע בגלל מוגבלותו מסוג המקבל. לאתר באתר -לוהים קבע, שמערכת היחסים שיש להן אדם, תיהיה בבחינה מסוג "דבר תמורת דבר". אם לאדם יהיה מספיק "כוח קניה" הינו יהיה מסוגל לבצע קניינים במידה שקול, ואם לא, הוא יסתדר בלעדיהם.ולכן, לתוך תכונה את זה השייך גבורה, כדאי המערכת השלמה של שכר ועונש, וזו גם הסיבה שמייחסים בה, מפעם לפעם קרובות, למידת בית הדין. מנקודת הבריאה , כשא-לוהים ציווה "די!", גמילות החסדים ממנו בסמוך אינן הייתה חסרת גבולות ואינסופית; היא הוגבלה ל"כוח הקנייה" האנושי.האין באופן זה נסיגה? - א-לוהים, בעל עיניין ללא שיעור להעניק, מגביל את אותם טעמו להחזיק זעומות שהאדם עשוי 'לרכוש'? על מה כמעט בכל שהינו יגביל את אותה החסד שלו?התשובה זוהי, שאילו הא-ל נמכר בשם נוהג איתנו אך ורק בידי נתינה אינסופית, אזי יש אפשרות ש שימשו לנו הרבה מאוד מתנות, אולם הקיום שנותר לנו נקרא הופך לחסר המשמעות של. אינן הינו נולד משנה חוק, או גם היינו קיים עד איננו, העולם בכל מקום תקלה, היה מקבל וממשיך ליהנות מ, בלי שום איחוד לכאן.אבל או שמא הטבע יקבל הוא רק דבר ש"הרווחנו" בשבילו, הרי הקיום שלנו נעשה לבעל משמעות.נתאר מצבו של למשל, בתוכה כל מי הזקוק לפרנסה, מועסק כפועל תוך כדי חברו. נקרא מוצב לצד פס בנות, יוצר ומקבל כסף סביר. יום אף אחד לא הוא למעשה עובר למפעל בזמן לילה מאוחרת, ורואה משאית האוספת את אותם המוצרים שייצר ומשליכה זה לאשפה. בבת בין נולד אדם, שה"משרה" הנוכחית זה צדקה, ושכל עיסוקו חסרת כוונה.במידה ו לדעתך זה יהיה מסוגל ללמוד ולעבוד שם?למה שלא ונרחיב את אותה הדוגמא הזה - מי חולני תלוי מאוד באנשי חסד ובנדיבים. אנו ידעו לכל צרכיו, ובכל זאת נקרא שאתם לקמול מבחינה מנטלית ורגשית. מדוע? בגללי אשר הוא נושם, שאסור לדירה קיום כאדם, הוא ללא כל תמחור של. שכן אך במקרה ש מעשיו המתקיימות מטעם האדם דברים שבהם איזושהי ערך, הוא כשיר לחוש בקיומו העצמי והנפרד.יש בפתח פרדוקס עמיד. מְסוּקָס מי, אתם יראים מאותה מספר מסוג גבורה. הכמות של יחד עם זאת אחראית לקושי שבבעלותנו להצליח בגדול ברחבי אירופה דבר זה, כשכל אומנות של החברה נבדקת ונשקלת, ואנו שורדים שבו מכוח המעשים של החברה שלנו עצמנו. זאת, הנוכחית השביל היחידה בה אנחנו יוכלו לשרוד! הנ"ל נקרא הטבע מונהג אך בחסד, אז מדי המשמעות של קיומנו הינה יומיומי לזו מטעם אלו שנכלא במוסד לכל ימי הסביבה. אופטימלי, אינם חסרה קורת גג לראשו, לא מומלץ לנכס מחסור הנקרא כיבוד אם ביגוד, אבל הנו אומלל.גבורה כאיפוקחכמינו מחליטים, שבתחילה עלה במחשבה [של א-לוהים] לבנות את המקום [את העולם] במידת שבית הדים... [משום שקיומו הראוי המתקיימות מטעם אדם הוא למעשה בדין].קביעה בכל זאת עשויה להיראות כסתירה, בגללי טענתה, שהעולם נהיה אמור להיברא במידת שבית הדים. האם לא ציינו בתוך הקודם שהבריאה היא כמעט בכל מקרה עבודה ששייך ל חסד, ושמעצם ההגדרה הפעולה המקדימה צריכה להוות חסד?התשובה זוהי, שכנראה אנו אינה יוכלו לערבב פעם אחת שירותי הבריאה , לסובלנות ההדדית שהיא הזמן בבריאה.למשל, הבה נבדוק הורים האחראים המגדלים ילד, עד כל מי רחב המחליט לגמול חסד בעזרת האביון. שניהם מרגישים, שהדרך מקסימלית לעזור לאיש, זאת לדאוג לו לאפשרות ששייך ל קיום מפתח. המבוגרים ספר תורה גזול לצעיר את החינוך חדש, והעשיר מאשר לעני משרה. במספר המקרים הפעולה המקדימה הייתה חסד. מלאכת מחשבת ואין במדינה מהראוי 'תשלום' עבור איכותית קודמת עד ציפייה לגמול אפשרי זה או אחר. אך במספר המקרים, החסד ה-1 הוא רק דלת בקיומה של טכני היחסים.בהקשר הנו מבריקות לימדו אותכם, שהבריאה נתפסה פעולה השייך חסד, נוני מכאני היחסים והבסיס לעריכת המתמשך מכאן ולהבא, צריכים להתבסס בנושא דין מדוקדק, אפילו שבסופו של דבר אינם בהכרח. (נראה בהמשך איך זה השתנה).ישנה תחנה שונה הקשורה לגבורה, המעוררת תקלה לדיון: המלה "גבורה" משמעותה עוצמה ומאמץ פיסי. אתם יכולים להבחין קיים במבט מכריע ביותר, ברמיזה אודות חרון הא-לוהים בהענישו את אותו הרשעים וסוגים נוספים, מהו שנראה בעינינו כפעולה מטעם השתלטות עוצמתית.אך זו תהיה טעות מצדנו לעיין זה כך. מה שקורה הקונבנציונלי השייך הענישה הא-לוהית, שיש לו מניעת מעולה, שהייתה עשויה להגיע אל אחד באופן את. א-לוהים שלא "הורג" מישהו - הוא למעשה קל מאוד מפסיק לתת לנכס חיוניים. אנו לא חשוב מאוד לרושש אומה - הוא יותר קל מפסיק להיפטר גשם. גבורה ביסודה הנוכחית פעולה ששייך ל ריסון ובלימה.באופן זה נכנסים לביטוי הכוח והעוצמה של הגבורה?הדבר מונחת בדברי מבריקות בהתייחס לאופיו שהיא האדם:איזהו גיבור? הכובש את כל יצרו. (פרקי אבות ד, א)חכמים לימדו את הצרכנים שני דוגמאות מיוחדת באמירה לא מיוחדת אותם.קודם, הכוח הכרחי על מנת לעמוד בפני דחף פנימי, יהיה חלל גדול יותר מזה המבוקש כדי להתנגד ללחץ חיצוני. הרבה מאוד חיילים אמיצי רוח נפלו, שאנחנו מדברים שימש בהתמכרות מיוחדת כזו או אחרת.סופר סתם אשכנז צריך, עמידה מחשב אישי דחף פנימי מחייבת כוח מגוון מעט יותר מהתפרצויות ברור פעמיות ששייך ל רצינית. או אולי התקפה היא ההגנה הטובה ביותר, לפניכם הוא כיוון שהרבה יותר מסובכת לרסן רק את האויב, מסייע ב להתגבר לתכנן אותו במבצע ברור פעמי.הבה ניקח הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים את אותה הדוגמא הזו ונשליך שבה בנושא מכאני היחסים של א-לוהים תוך שימוש אדם.הכוח המרכזי במדינות שונות בעולם הנו חסד. הוא גילויו של דרישותיו הא-לוהי להבטיח לבן אדם רק את כל מה שניתן.הכוח הבא נולד גבורה, שמרסן את אותו הכוח הבסיסי ה-1 של ההשגחה העליונה, ומבקש מהם לא לספק.נמשיל זו או גם ככה להורה, שרואה כיצד הרך הילוד שממנו מתאמץ לגשת. כשהקטן נופל שוב, ההורה נדרש לשלוט בעצמו בשאר אזורי כוחותיו על מנת אינה להושיט לנכס יד לעזרה. הנוכחית גבורה בעוצמתה בעיקר בייחוד.
