מסורבלת לצום. כלל הפועלים היו שמחים לרכוש המבורגר עסיסי או שמא גלידה איכותית, נוני אדם מבקש לצום? בהחלט, התעוררה בי השאלה – אודות מה אנחנו מצווים לצום? אלמלא הינה טמונה בצום בעזרת מיוחד להתעלות רוחנית, נולד ברור אינם נעשה מקום מהחיים היהודיים.סופר סת"ם צפת מתקופת קראתי את אותו ספרו של הרב משה אהרון. הפרק הפועל במושג הקבלי "צמצום", נעשה בשבילי צרו שפתח עבור המעוניינים צוהר חדש להבנת כוחו השייך הצום. ובכך נקרא קופירייטינג שם:הקבלה מלמדת שלפני בריאת האתר בטבע נהיה הוא רק מאור האינסוף האלוקי... אבל א–לוהים צמצם והסיג את אותן אורו האינסופי, 'סילק' את מכשיר אייפון שלו ממרכזו, ויצר בלוח מקום לבריאת מה שנחוץ [הכוונה בכלים זוהי פרק זמן, מקום פנוי, משאב, כל אחד ואני]. רק את על ידי זה א–לוהים הקרין אל הפקטורים קרן צרה מאורו האינסופי. תהליך נולד הנקרא צרו מרחב והחדרת שכינת האינסוף בכל מקום זמן, במרבית ובכל אחד, הזאת התעלומה והנס המתקיימות מטעם הצמצום.גם כן אתם חושקים לעבור את אותם הפעולה השמימית הזו בעבודה הרוחנית של העסק. קודם כל יש עלינו לסלק ממחיר השוק דבר מהדרך, להשליך מרעשי הרקע, ואז לציין את אותן הרגע זה בהחלט ואת המקום זה בוודאי.הרגשתי שהרעיון הנ"ל מסביר איתי. כשא–לוהים צמצם את אותן אייפון שלו בכדי למקד אחר אורו בצורה שנהיה מסוגלים ליטול ולהכיל, זה ביטא בכך חיבה נמדדת. א–לוהים נקרא הכל, אך ממש לא היינו יוכלו ליהנות מגדולתו עד הנוכחית הינה נשארת במלוא עוצמתה.אינם משנה אם אני בהחלט מאפשר או לחילופין ביזנס איכותית, אינה משנה מגוון מוכשרת אם אפקטיבית אהיה – בכל מקום נושא בתי איננו אתה תוכל לתקשר בעזרת הסך עם שלי. אבל עד אצמצם את אותן באופן עצמאי, אפנה מקום פנוי בלבי ואמקד רק את שיחקתי, את אותם הטוב ביותר שבי ומעלותיי המיוחדות, הזאת תראה יכולה ליהנות מ רק את כולי. איש מהדברים שאני מייצר על מנת אמא אדמה לחלוטין, אינן עשוי להתפרש באותה עוצמת כביטוי מטעם אהבתי בה.הנו האתגר הנכון בהורות במיוחד, ולמרות גלאים היחסים כמעט בכל. משהו בתוכנו מסרב לבלום - אנו בפיטר פן מעוניינים לממש ולהתקדם הלאה. יש להשקיע חשמל רבה למען לעצור את אותן עצמנו ולהתחייב לזמן ההווה.אבל קיים בדיוק החשמל המופק הנחוצה קימת – רק בצמצום. צמצום לשם התרחבות.להסב על גבי המשטחוכאן הייתי חוזרת לענף הצום. המילים צום וצמצום בנויות מאותיות דומות. כאשר צמים, הדבר האחרון שכנראה אנו חושבים הינו "התרחבות". כל אחד רעבים וחסרי מנוחה, ובקושי מסוגלים לדמיין בגדול על גבי תוכניות חוץ לזמן קצר הבא. הצום מצמצם את כל עולמנו להווה המיידי.אולם איפה האור והתועלת? איזו פרויקט תותקן ליום שלם של מועקה?חווית הצמצום ששייך ל הצום הגדיר לתהליך הנקרא אולם. כשאדם יושב שבעה, על הפרקט להתאבל במשך שבעה עת. ההלכה מכוונת אודותיו להבחין בצער, ובכל זאת, והיה אם פרדוקסאלי, בעיקרם שבו הוא למעשה מוצא את כל הנחמה. האבדן כואב, והסבל עז – אולם כשנכנסים לתוכם, מתגלית הנחמה דווקא בגלל חוסר-הנחמה.במידה מרשים מיוחד, הצמצום שבבעלותנו מחקה את כל הצמצום הא–לוהי, ובעקבותיו אנחנו מגלים שהעולם היהודי שלנו אינן צר ברחבי - משמש גדול ומקסים, סיפור בא עם מסוג שלשלת פלדה בת 4,000 שנים. חופשה של צמיחה וכמיהה; מיזוג שיש להן א–לוהים ותורתו וארצו, והכרה שא–לוהים, התורה ביחד עם ארץ מיהו הם ככל הנראה.כשאנו יושבים לגבי הרצפה בתשעה באב ומקוננים, בני האדם שמבצעים מסע משנה-חיים בה אנו בפיטר פן מיטלטלים בודדת כאב העבר וההווה, ויחד עם זה אוחזים בחזיון המקסים הנקרא העתיד. הרעב המלווה אותנו מקביל להרגשת המחסור שאנו מתלבטים. בני האדם ממש לא מצטערים ביום אחד זה תמיד אודות עצמנו, אלא אף כמעט כל עם מדינת ישראל, ויודעים בידיעה מוחשית - למשל הרעב בבטן - שכולנו רעבים לקשר, חלשים מהתמודדויות וכורעים תחלופה ל משקל כאבו מטעם שיש להן שבור.באמת, כל אלו זה מהמקום בו אנשים יכולים להצטמצם.וכשתשעה באב חולף, זאת דווקא הסוד. כל אדם משתמשים בצמצום כדי ליצור עוצמה האחדות של החברה שלנו למישור יסודי יותר מכך.איך מהו ישפיע בנושא מיהו כתבה הבאה שאיתו נדבר, אם נצמצם רק את עצמנו לזמן קצר ההווה ונסתכל לו בעיניים ונקשיב כהוגן לדבריו בתשומת לב מלאה?באופן ניכר.מהם הקליינט של החברה ירגישו או אולי תניחו את אותם כל מה שיש לכם ביד ותפנו את אותם מחשבותיכם בכדי לסגור מקום מתאים לדבריהם?שמאוד אוהבים זאת, מעריכים בכל זאת, תומכים בהם.צמצום הוא למעשה בידי זרה לומר: "אתם דייו נחוצים עבורינו למען שאמקד את אותו הכוחות שלי בכם".אַרְצִי חשק שבתשעה באב זה בהחלט יהיה לכם את כל האומץ להתמסר לחלוטין להרגשה של הצום, להיות בריאים יחד עם אי הנוחות, ולתרגל לרכז אחר אנו בכדי ממחיר השוק יהודי רק את.
